|
so:text
|
הוא נתן מבט בוחן בריילן וקיבל ממנו מבט רושף. 'פיו של באומן היה מלא בתפוח אדמה מתוק,' אמרה אווה 'צפיתי בו דוחס את זה פנימה כשיצאתי מהמטבח עם הרובה. הוא אמר, 'מה לכל הרוחות את עושה עם זה?' בויד אמר, 'מותק, תניחי את זה, בבקשה ממך?' הוא נטל מפית נייר והחל לנגב את ידיו. ריילן לקח אחת ותחב אותו בצווארון חולצתו. הוא שמר את ידו שם, הימנית, מלטפת את המפית, היד שתחליק מטה אל דש המעיל, תסיט אותו ובאותה תנועה תסגור על קת עץ האגוז של אקדחו ותניף אותו גבו בכדי לשחרר לגמרי את הקנה בן שישה וצי האינצ'ים. הוא ראה את עצמו עושה את זה. וראה את עצמו בקדילק עם רובה הציד פוער חר בגג וניסה להיזכר עם הוא דרך את הרובה לאחר מכן, משום שהוא בטוח לא שמע את אווה דורכת אותו. היא אמרה לבויד, 'ואתה יודע מה אמרתי לבאומן? אמרתי לו, 'אני הולכת לירות בך, יא טמבל' ריילן ראה איך היא מרימה את הרובה ללחיה. ראה את בויד לוקח את הקולט, מכוון אותו אליה. ולא היתה לו ברירה. ריילן שלף וירה בבויד היישר בחזה, בעוצמה שחבטה אותו מעל כיסאו בשעה שאווה, בשמלתה היפה, ירתה ברובה הציד וקליעי שניים עשר גייג' ריססו את הקיר החשוף. זה אמר לריילן שהכרח שהוא דרך את הרובה." ~ סצינת הסיום של הסיפור (he) |
