|
so:text
|
לאהבה הראשונה שלי. דורית, אהבת חיי, שהלכה לעולמה לפני חמש שנים. הייתי אז בן 17, היום אני בן 64, ואני לא שוכח אותה, איך היינו הולכים בגשם יד ביד. מתנשקים בחדר המדרגות. לא יכולים להיפרד. סיפרתי לה פעם אחת שבגדתי בה עם אחות בויצ"ו שהייתה מבוגרת ממני, בת 25, וראיתי את עולמה של דורית נחרב לנגד עיניי. היא אמרה לי ללכת ממנה, מיד. היה קשה. למחרת בשש בבוקר חיכיתי לה ליד הבית, כי ידעתי מתי היא יוצאת לעבודה. נפלתי על הברכיים. התנצלתי. אמרתי לה, זה לא יקרה שוב. לפחות הייתי כן איתך. לא הסתרתי שהייתי עם אחרת. היא סלחה לי. מאוחר יותר, כשיצאתי לסיבוב הופעות של שנה באמריקה, הבטחתי לה שכשנחזור, אנחנו נתחתן. אבל בינתיים היא התאהבה במישהו אחר. באתי אחרי שנה, ועדיין אהבתי אותה, אבל היא הייתה איתו, התחתנה, עשתה חמישה ילדים. כששמעתי שהיא מתה נשבר לי הלב. פתחתי אלבום ישן. הסתכלתי על התמונות שלה שנה שלמה. היה לי קשה להתמודד עם הכאב הזה. אולי זה מוזר, אבל אליה אני מתגעגע." ~ על אהבת נעוריו (he) |
