|
so:text
|
בגיל 11 אושפזתי בבית חולים, והורי רצו לפנק אותי, ואמא שלי שאלה אותי: 'עוזק'לה , איך אתה רוצה שנפנק אותך?' ואני לחשתי אמרתי 'גיטרה' מתוך ידיעה ו/או מחשבה שאין סיכוי בעולם שאני אקבל גיטרה, כי הפרוטה לא הייתה מצויה בבית למעט אוכל, שזה אצל ניצולי שואה המקרר צריך להיות תמיד מלא, חינוך, תרבות, ספרים, מוסיקה, ציור . והגעתי הבייתה בריא ושלם, ועל המיטה שלי חיכתה גיטרה. לא העזתי לבקש כסף כדי ללמוד כי ידעתי שאין סיכוי, והתחלתי לקשקש בכוחות עצמי בלי להבין מה אני עושה" עוזי חיטמן על הגיטרה הראשונה שקיבל . (he) |
