|
so:text
|
התמונה שעולה מהסתכלות על צה"ל שאחרי מסמך הרפז מטרידה. עלינו לשאול את עצמנו אם האלופים במטכ"ל מונו לתפקידם בשל כישוריהם או בשל שיקולים זרים, למשל, נאמנות אישית, צייתנות, ואי העמדת דמותו של הרמטכ"ל בצל. האם צה"ל מפתח תרבות של העדפת הבינוניות והצייתנות על פני ההצטיינות והמצוינות, ובתנאי שתשמר נאמנות אישית? פרשת הרפז קרעה את מסכת שיקום הצבא לאחר מלחמת לבנון השנייה. התדמית שאותה ניסה דובר צה"ל לשווק לנו, ולפיה צה"ל עסוק בעשייה ולא באינטריגות אישיות ששיאה בגיבוש האסטרטגיה של השתיקה התקשורתית, מצטיירת כעת באור מגוחך. פרשת המסמך הראתה לנו כי עיתונאים מתודרכים השכם וערב על ידי קציני צה"ל ולאו דווקא בנושאים הקשורים לשיקום הצבא, וכי קציני צה"ל עשו לכאורה שימוש בתקשורת לצורך פגיעה בשר הביטחון ובאלוף גלנט." ~ מתוך המאמר פרי עטו, "מציאות מטרידה בצמרת צה"ל", "ישראל היום", 24 באוקטובר 2010 (he) |
