|
so:text
|
אין סתירה גדולה מזו שבין הציונות הליברלית, שמניחי יסודותיה שאבו את השראתם ואת רעיונותיהם מן הטובים בהוגי הדיעות של הליברליזם בעולם, ובין בת-בריתה המלאכותית: הציונות הלאומנית-פולחנית. הליברליזם כל כולו בעד סובלנות ופתיחות מרבית, בעוד שבת בריתו כולה צרת-אופקים ומסתגרת. הליברליזם מעצם מהותו הוא נגד כוחנות ושליטה בכפייה, בעוד בני-בריתו בישראל סוגדים לכוח. הליברליזם חותר לפתרונות של שלום תוך פשרה בכל סכסוך, והלאומנות הפולחנית היא בעד "כולה שלי" וחטיפת המרובה. איש ליברלי - אם הוא נאמן לשם זה - חייב להיות בעד שלום שאין בו מנצחים ומנוצחים; בעד מיצוי מידת ההגינות ביחסים שבין בני-אדם ובין חברות; בעד צורת שלטון דמוקרטית מובהקת; בעד שלטון מלא של החוק בלי התערבותה של מיסטיקה פולחנית הזרה לעצם מהותו של הרציונליזם הליברלי. (he) |
