|
so:text
|
ההבשלה הייתה מאוד ארוכה. איזו עייפות קלינית אפיינה אותה, חוסר ריגוש שעשה לי איכס. כאילו רציתי להשיל את עור הנחש הילדותי שהיה הכי קרוב ונעים ולהמשיך לזחול הלאה בלעדיו. באתי אל הטלוויזיה החינוכית ואמרתי באומץ, זהו, אי אפשר להגיע לגיל 50 עם תוכנית ילדים, צריך גם לדעת מתי לפרוש. הלכתי, ויהורם גאון שמבוגר ממני ב־20 שנה נבחר להחליף אותי. היה בי שובע כל כך גדול שלא הסתכלתי אחורה בצער. רק הרהרתי אם היה נכון לנעול את הדלת הרמטית ולזרוק את המפתח לים. אני עדיין ממשיכה לעשות פסטיגל או פסטיבל כל שנה, אבל הקהל שלי הוא כבר ילדים שההורים שלהם גדלו עליי. לפעמים הם ניגשים ואומרים לי 'היית הבייביסיטר שלנו'. אני מסתכלת סביבי ומבינה שהפכתי פחות רלוונטית לעולם הילדים ויותר רלוונטית לעולם המבוגרים. אני זוכרת שפעם, לקראת חג החנוכה, הסוכנת שלי הייתה אומרת, שלושה מחזות זמר רוצים אותך, וגם הפסטיגל והפסטיבל והתאטרון, תחליטי במי את בוחרת. היום אני כבר לא בוחרת. היום אני עדיין עובדת קשה בחג, אבל לוקחת את מה שמציעים לי. בחנוכה הקרוב אכתוב ואביים מחזמר שיזמתי בעצמי. אני סוג של יובל המבולבל כעבור 20 שנה." ~ על השינוי שעשתה בקריירה (he) |
