|
so:text
|
הפריצה הייתה לתוך המובלעת הנוצרית במזרח ביירות. חברנו לנוצרים שכותרו שם, ובשבילם זה היה כמו יום השחרור; הם זרקו עלינו פרחים, אורז, נישקו אותנו, חיבקו. הם היו תחת כיבוש סורי ואימת הטרור של הפת"ח. ברגע שפרצנו את המחסומים של הסורים ונכנסנו לתוך מזרח ביירות למובלעת הנוצרית, האווירה אצלם הייתה של אופוריה. השמחה שלנו הייתה מאופקת יותר ונבעה מהסיפוק שבעמידה במשימה לא פשוטה. מה שהדאיג אותי כל הזמן היה שהשמחה לא תהפוך להתפרקות. לכן, כשהגענו לביירות לא חגגתי, נאמר ככה. מששת הימים ומיום הכיפורים למדתי שברגע שהכל מסתיים והלחימה נגמרת, מגלים שהצטבר- בפרט אצל החיילים הצעירים - מתח שהם צריכים לפרוק. ואז קורים האסונות, פליטות הכדורים ופריצות המחסומים. זה כמו קפיץ שמתוח כל הזמן, וברגע שניצחנו והצלחנו וכבשנו והכל נגמר, הוא שואף להשתחרר." ~ . (he) |
