|
so:text
|
בתלמה ילין מצאתי סוף סוף מקום עם אנשים שדומים לי, אוהבים להתלבש מוזר, מכירים כל מיני אומנים שאיש לא שמע עליהם ואוהבים ללכת לתיאטרון. התגלה לי עולם מלא תחומי עניין. אהבתי במיוחד את שיעורי ההיסטוריה של התיאטרון והפילוסופיה של התיאטרון. זו הייתה תקופה נורא מעצימה, מחכימה, ואני מרגישה שהבסיס האמיתי שלי, אף שאחר כך הלכתי ללהקת פיקוד דרום ולבית צבי, הוא בתלמה ילין. בעיקר בשל הלגיטימציה להיות, במרכאות, אמן, ולחשוב מחוץ לקופסה. בהתחלה נבחנתי לשלוש להקות צבאיות אחרות, ולא התקבלתי אליהן. כבר אמרתי נואש, ואז פתאום התקשר אליי יאיר רוזנבלום ז"ל, שהכיר אותי מההופעות ברמת אפעל. הוא אמר לי 'תשמעי, אני עושה בחינות ללהקת פיקוד דרום. מעניין אותך להיבחן?'. קפצתי מהכיסא ואמרתי 'ברור שכן!'. הלכתי להיבחן, עברתי בוחנים מפחידים מהשורה הראשונה, ובסופו של דבר, עברתי את הבחינות המפרכות. הנסיעה באוטובוס של הלהקה ימים ולילות, עם חמש־שש הופעות ביום, היו ההכשרה הכי טובה שיכולתי לקבל. היום בסביבתי תמהים איך זה שאני כל כך לא מפונקת בכל מה שנוגע למקצוע, וברור לי שהכול בגלל ההכשרה בלהקה הצבאית. אחד השיאים היה כשהופענו, עשרה חיילים וארבעה נגנים, מול שני חיילים במוצב על גבול לבנון. כשאתה עושה דבר כזה, אתה כבר לא יכול להרשות לעצמך להתפנק בהמשך דרכך. אגב, בלהקה הצבאית הייתי אחראית רק על המערכונים. לא ניתן לי שום סולו. הסולו היחיד שניתן לי היה שורה בשיר הרעות, שהושר רק בתוכנית ב' – תוכנית שמופיעים בה רק בטקסים, פעם בכמה חודשים, ולא בשוטף. באיזשהו אופן נחמד, סגרתי מעגל כשהוצאתי לאחרונה תקליט משלי, ששמו 'רמה', ובו כל השירים הם פרי עטי. בן זוגי אריק אביגדור הלחין. זו יצירה לגמרי שלי, וזו מין תשובה, שסוגרת מעגל בשמחה עם היעדר הסולואים." ~ על דרכה בתלמה ילין ובלהקה הצבאית (he) |
