|
so:text
|
...והכיבוש הפך להיות לשאלה משפטית; כיבוש הוא לא שאלה משפטית, הוא שאלה אנושית מהדרגה הראשונה; הוא שאלה מוסרית מהדרגה הראשונה; הוא שאלה שנוגעת לכל אחד מאיתנו, וכל אחד שיבוא יום אחד וינסה להצדיק את עצמו מה הוא עשה בתקופה החשוכה הזאת. ולהגיש בג"ץ - זה לא מספיק; לבוא ולהגיד: אני הגשתי בג"צים; אני כתבתי דו"חות; אני הלכתי ודיברתי עם אנשים; אני צילמתי; אני עשיתי סרט - לא שווה כלום. כל הקבוצה הזאת שתבוא יום אחד לאותו בית משפט דמיוני, וכל אחד יספר מה שהוא עשה - שום דבר, לא שווה כלום. אני הייתי עומד שם? לגיהינום!; עשית סרט? לגיהינום!; הגשת עתירה לבג"ץ? לגיהינום!; כתבת מאמרים, היית גדעון לוי אבל היית גדעון לוי? כתבת כל פעם על הכיבוש? אפילו היית עמירה הס ועברת לגור שם - גם היא לגיהינום. כי זה כלום, זה לא שווה כלום, כל הדברים הללו, והדבר הזה הוא דבר מטריד ביותר. אז שיבואו יום אחד, עוד עשר-עשרים שנה, ויקראו את פסקי הדין של בית המשפט העליון, ויבינו, בעיקר, שהיושבים כאן בארץ, באולם הזה, בכל מקום אחר, לא נקפו אצבע. עשו רק למענם: הגשתי בג"צים, כי הייתי עורך דין; הגשתי בג"צים, כי היה לי נחמד; עשיתי סרט, כי עשיתי סרטים דוקומנטריים; תראו כמה סרטים דוקומנטריים יש על הכיבוש, על הערבים; כמה ספרות נכתבת על זה: 'פה ושם בארץ ישראל' ועוד כהנה וכהנה, אבל מישהו עשה משהו אמיתי למען או בשביל להפסיק את הכיבוש? אין אחד כזה. אז כולכם לגיהינום! (he) |
