|
so:text
|
מגיל 16 למדתי תיאטרון במשך שלוש שנים בבית צבי. ומי שלומד משחק יודע שכדי להופיע, כדי לבצע משהו, זה צריך לבוא ממקורות רגש וזיכרון וחוויה מבפנים, מתוכך. אם זה טוב וזה מרגש אותך, זה הרבה בגלל שהפנים והחוץ מחוברים: אתה מרגיש את הפנים, והחוץ מתאר את זה. בוב דילן שר את השירים שלו אחרת בכל פעם, אבל ריצ'רד ברטון לא יכול לעשות את 'אותלו' שונה בכל פעם. אז יש לי מקורות בפנים, שעם חלקם נולדתי ואת חלקם למדתי במשך השנים. אני חושב שלזמרים, ובעיקר לכאלה שהם גם יוצרים, יש משהו שמחדש להם את הרגש, אפילו בלי לשנות משהו. את זה אני מרגיש באותו רגע, ובאותו רגע אני נמצא במקום הזה. זה לא איפה שהייתי אתמול, אני לא זוכר איפה הייתי אתמול. והקהל הוא חלק מהדבר הזה. אם הקהל איתי והוא מקשיב לי, זה עובר אליו. השיר הוא אותו שיר, אבל ברור לי שאין אפילו פעם אחת ששרתי בדיוק אותו דבר במובן של רגש או של הבעה." ~ 2011 (he) |
