|
so:text
|
צה"ל שלי הוא הצוות שלי, הפלוגות, הגדוד, היחידה, האגף, החטיבה, הבה"ד והאוגדה. הוא זריחות ושקיעות, עלטה כבדה, משא כבד, זרחן המצפן, וכף היד המתהדקת. הוא פעולות על קצות המעטפת, על חבל דק מאוד, בשיפועים חדים, מעבר להרי החושך. הוא הלמות הלב, מתח נורא, כאב גדול, חיוך גדול, אחוות לוחמים ומסביב יהום הסער. צה"ל שלי הוא אזמל המנתחים ושאון צופרים ומטר רגבים על לוחות הארון. מטחי כבוד, אובדן, גרון חנוק: זה אמנון ואמיר וציון ואיתן וסמואל ועמית ויואב ויובל ויפתח ונמרוד ועוד ועוד, אחי לנשק, פקודי - שמות שמות ועוד ועוד. עולמות ומלואם באוויר, ביבשה, בים ובסתר, כולם שלי, כולם איתי, תמיד. את כאב הפצועים וצריבת הנכות מי כמוני יבין וציפייתי רבה לשוב הבנים אהוד, גלעד ואלדד לגבולם, הביתה." ~ מתוך נאומו בסיום תפקידו כמפקד אוגדת הגליל . (he) |
