|
so:text
|
'אני חושב שהייתי מעדיף להיות במקום אחר.' דינג החזיק את הפנס בידו בעוד ג'ון שולף את אקדחו והבריג את המשתיק למקומו. 'מהר או לאט?' זו היתה הברירה היחידה שנותרה, למעשה. התקדמות אטִית, כמו אנשים העושים את עבודתם הרגילה והלכו לאיבוד, אולי... לא, לא הפעם. קלארק הרים אצבע אחת, נשם נשימה עמוקה וזינק למעלה. כעבור ארבע שניות סובב את הידית במישורת העליונה ופתח את הדלת בתנופה. ג'ון צלל לרצפה, אקדחו שלוף ומכוּון אל המטרה. דינג קפץ ועבר אותו, עמד , וכיוון את הנשק שלו. השומר שמחוץ לחדר הסתכל לכיוון הנגדי כאשר דלת חדר- המדרגות נפתחה בתנופה. הוא פנה בבהלה אוטומטית וראה גבר גדול שוכב באלכסון על הרצפה וכנראה מכוון אליו אקדח. הדבר גרם לו לשלוח יד לאקדחו בעוד עיניו ננעלות על המטרות האפשריות. היה עוד אדם מחזיק משהו אחר ש- בטווח הזה היה האור כוח פיסי כמעט. האנרגיה בעוצמה של שלושה מיליוני נרות הפכה את העולם לפני השמש, ואז פרץ עומס היתר של האנרגיה לתוך מערכת העצבים המרכזית של האיש לאורך עצב השָלוּש, העובר מחלקה האחורי של העין לאורך בסיס המוח, ומתפצל אל הרשת המרכזית השולטת בשרירים הרצוניים. התוצאה, כמו באפריקה, היתה העמסת יתר על מערכת העצבים של השומר. הוא קרס על הרצפה כמו בובת סמרטוטים, וידו הימנית המתעוותת לופתת עדיין את האקדח." ~ ג'ון קלארק ודינג מטהרים את הדירה בה שבוי קוגה, עמוד 611 (he) |
