|
so:text
|
הצטרפתי לקומנדו של הצי. רוב הזמן בדרום מזרח אסיה. קיבלתי פקודות לצאת ולהרוג אנשים, אז יצאתי והרגתי אותם. גם זו לא היתה מלחמה מוצהרת, לא כן? אתה לא מסתובב ומדבר על זה, אבל זו היתה העבודה. מאז שהצטרפתי לסוכנות. לא עשיתי הרבה דברים כאלה – היו תקופות שבהן הצטערתי שלא עשיתי יותר דברים כאלה, כי בטווח הרחוק זה היה יכול להציל את חייהם של כמה אנשים. ראשו של אבו־נידאל היה על כוונת הרובה שלי, אבל מעולם לא קיבלתי אישור לחסל את הבן־זונה. כך גם לגבי שני אנשים נוספים, לא פחות רעים. ניתן היה להכחיש זאת, זה היה יכול להיות נקי, כל מה שאתה רוצה, אבל עדיני הנפש בלאנגלי לא יכלו להחליט. הם אמרו לי לבדוק אם זה אפשרי, וזה לא פחות מסוכן מאשר ללחוץ על ההדק, אבל מעולם לא קיבלתי אור ירוק כדי להשלים את המשימה. מבחינתי, זו משימה טובה. הממזרים האלה הם אויבי ארצנו, והם הורגים את האזרחים שלנו – הם חיסלו שניים מאנשי הסוכנות, ולא עשו זאת בצורה יפה במיוחד – ואנחנו לא עושים דבר. תגיד לי אם זה הגיוני. אבל אני מציית לפקודות כפי שאני אמור לעשות. מאז שהתגייסתי – מעולם לא הפרתי פקודה." ~ ג'ון קלארק מספר לג'ק ראיין על תפקידו בסוכנות הביון המרכזית, עמודים 497 - 498 (he) |
