|
so:text
|
גם אם ראשיתו מתונה ודמוקרטית, אחריתו קיצוניות ועריצות. אין הוא מתחשב בציבור החילוני, גם אם הוא גדול ורב, אלא כופה עליו את חוקי האסלאם הנוקשים. האסלאם הפוליטי־דתי אינו מאמין בדמוקרטיה, אך הוא משתמש בה כדי להגיע לשלטון מוחלט ובלתי דמוקרטי בעליל. דווקא הערבים מבינים היטב את הלקח הזה כיום... אז מי, אפוא, צריך להבין את המסר? כל ארצות הדמוקרטיה המערבית המשתעשעות באשליות והופכות אותן למדיניות פייסנית מול האחים המוסלמים. בראשן ארצות הברית העוגבת במפתחים על האחים המוסלמים בירדן ועדיין תולה תקוות במוחמד מורסי. אולי ההיסוס לתמוך צבאית באופוזיציה הסורית הוא ביטוי לראשית ההבנה כי האסלאמיסטים אינם ידיד אלא אויב – קודם כול של שוחרי המודרניות והדמוקרטיה בארצם שלהם... קו השבר החוצה את העולם הזה הוא הקו הפעור בין שוחרי דמוקרטיה וקידמה לבין הפאשיזם הדתי־קיצוני. הוא חוצה גם את העולם הערבי והמוסלמי, וגשר עליו – אין." ~ על תופעת האביב הערבי על רקע המהומות בכיכר טקסים בטורקיה (he) |
