|
so:text
|
בצינוק היו החיים פשוטים יותר. כל יום הביא עמו רק בחירה אחת - בין טוב לרע, בין לבן לשחור, בין לומר כן או לא לקג"ב. יתר על כן, ניתן לי כל הזמן שבעולם לשקול את בחירתי, להתרכז בבעיות הבסיסיות ביותר של הקיום. להעמיד את עצמי למבחנים במצבים של פחד, תקווה, אמונה, אהבה. ועתה - אובד בין אלפי ברירות יומיומיות תפסתי לפתע ששוב אין עיתותי בידי להרהר בשאלות הגדולות. כיצד ניתן ליהנות מן הצבעים העזים של החופש מבלי לאבד את העומק הקיומי שחשתי בכלא? כיצד אספוג את כל קולות החופש מבלי להתיר להם להחריש את קולו המרטיט של השופר ששמעתיו כה צלול בצינוק? והחשוב מכל, כיצד ניתן בכל אלפי המפגשים, לחיצות הידיים, הראיונות, הנאומים, לשמר את ההרגשה המיוחדת במינה של מגע בין נפשות אנוש שבה התנסיתי בגולאג? אלו הן השאלות שעליהן אני חייב להשיב בחיי החדשים, שזה אך מתחילים." ~ מתוך ספרו "לא אירא רע (he) |
