|
so:text
|
היהודי הגרמני נוטה תמיד בעטיה של שנאת-ישראל המלהטת מסביבו, לזרות ממנו והלאה כל מה שיש בו משום סימן והיכר להידות ולהתכחש לגזעו. שום תיקונים בדת, אינם קיצוניים מדי בעיני המשכיל בגרמניה. אפילו השמד עצמו אינו גואל אותו מאימת הלחץ של שנאת-ישראל בגרמניה. יותר משהגרמנים שונאים את דת-ישראל, הרי הם שונאים את עם-ישראל; יותר משמעוררת בהם שאט-נפש אמונתו המיוחדת של היהודי, מעוררת בהם שאט-נפש צורת חוטמו המיוחדת. לא תיקונים בדת, לא המרת הדת, לא השכלה ואמנסיפציה, יועילו לפתוח לרווחה לפני יהודי גרמניה את השער אל חיי-החברה. משום-כך הם מבקשים להתכחש למוצאם". איגרת רביעית. (he) |
