|
so:text
|
אני לא מוכן להיכנס למערכת שיקולים, איזו מחלקה מבצעת את המשימה. צבא לא יכול לעשות שיקולים ברמת המסגרת אם זה מתאים לה או לא מתאים לה. כל מי שחושב אחרת, שמספר הסרבנים הוא חזות הכול, ובזה תלוי חוסן הצבא – דעותינו כנראה חלוקות. אין משימה שהוצבה בפני החטיבה שלא עמדנו בה במלואה. זה חוסנו של הצבא. אני חשבתי אז ואני וחושב עד עכשיו שצריך ונכון היה לעמת את אותם חיילים עם הסיטואציה, אסור היה לוותר, כי אסור היה לגרום להם לטעות. כמו אבא שמרחיק את היד מהאש כשהם מכניסים אותה בטעות. אני חושב שמבחינת אותם חיילים הם היו צריכים להיות באותה סיטואציה ולא בשירות באיזה בסיס. קשה לי לראות איך אותה קבוצה הייתה יכולה להשתלב בחברה בהמשך, אם היא לא היתה נוטלת חלק בתהליך הזה. אני לא מצפה שיכירו תודה, אבל שיבינו שההחלטה שלי הייתה נכונה. גם חיילים שהיה להם קשה יכולים היום להסתכל לחברים שלהם בעיניים, להיות חלק מהמסגרת, ואם הייתי מאפשר להם להתחמק הם היו מוקצים ומסמנים את עצמם באות קין. ברגעי משבר לא תמיד רואים את כל התמונה. אסור לשפוט אותם, אבל גם אסור לתת להם לטעות. אם בסוף היינו מאפשרים להם לעשות את מה שאהם רוצים ולא להיות נוכחים באירוע הזה, בסוף היו תהיות גדולות עד כמה אפשר לסמוך עליהם בהמשך. הם הוכיחו בגרות." ~ (he) |
