|
so:text
|
ג'ויס ראתה את זה. היא היתה כמה צעדים מאחורי הארי, שיצא מהבר אל הלובי. הוא עזב את הבר, משום שהמוזג הוציא את כל היום בערבוב משקאות בצבעי פסטל לנשים. אין לו זמן בשביל לפתוח בירה? ללקוח קבוע? הארי היה שתוי. הוא אמר, לעזאזל, לא צריך, יש לו בירה שם על השולחן, איפה שאף אחד לא ביקש מריילן לשבת. הארי אמר, 'אני לא צריך אותו. בשביל מה אני צריך את הדביל הזה?' ויצא מהבר. ג'וי קיוותה להגיע אליו ולתפוס אותו בזרועו, ולהרחיק אותו מהשולחן. היא ראתה את פניו של המחסל מקדימה, ואת ריילן בפרופיל, את צדו השמאלי. בדיוק כשהשיגה את הארי, היא ראתה את המחסל מוציא משהו אדום מתחת לשולחן. מגבת? ככה זה נראה. עכשיו התרוממה היד השנייה, והארי נעצר פתאום. הוא צעק בקול רם, 'יש לו אקדח!' זה נשמע כקריאת הפתעה יותר מאשר כאזהרה. ג'ויס ראתה את האקדח, מתכת כהה, אוטומטי. היא ראתה אותו סוג של אקדח בידו של ריילן, מכוון אל המחסל ממרחק קצר, הקת מונחת על השולחן. היה לה זמן לתהות למי הארי התכוון כשאמר, יש לו אקדח! מה שראתה אחר כך לקח אולי שלוש שניות, לא יותר; ריילן ירה בו.רסיסי זכוכית וחרסינה עפו לכל עבר, והמחסל צנח לקול הרעש שנשמע, נופל על כיסאו. ריילן היה צריך להרים את האקדח שלו ולהעמיד את הקנה על קצה השולחן. ריילן ירה בו שוב. הוא טלטל את המחסל, וגרם לו לירות בשולחן, להעיף עוד זכוכית וחרסינה. ריילן ירה בו שוב, והפעם ישב וחיכה, קת אקדחו עדיין עומדת על השולחן. המחסל הסתכל בו, נעץ בו עיניים, לפני שהניח לכתפיו להישמט ולראשו לצנוח על השולחן. ג'ויס היתה מודעת לקול הגווע ולדממה, לפני ששמעה קולות שבאו מבחוץ, מן המרפסת של המלון. ריילן סובב את ראשו והביט בה בעיניים רציניות, מתחת לשוליים המוטים של כובעו. היא הסתכלה בו מניח את האקדח על השולחן, לפני שקם וניגש אליה. (he) |
