|
so:text
|
ברור שגדלות אבותינו הראשונים ומנהיגינו ונביאינו נבעה בהרבה מקרבתם לחוקות הטבע ולמעשי בראשית, בזה שהיו רועי צאן וקשורים לאדמה ולארץ, כי העבודה תחת כיפת השמים, במדבר מול ההרים והשמים הרחבים, כאשר השמש הנפלאה זורחת בבקר ומאירה מתוך החושך באור אדום ומרהיב, והלבנה והכוכבים שמי יוכל לסופרם ממלאים את השמים השחורים-כחולים בלילה, והוא מתבודד והוגה וחושב ומקשיב ומבין - נוטעת באדם החי זאת יום יום, את האימה ואת היראה מפני מי שאמר והיה כל זה, ומאידך מביאה אותו להבנה של "מה אנוש כי תזכרנו...". האדם ההוגה והחושב, ושתורת ה' בפיו ובלבו, ושגם קשור יום יום לחיי מעשי בראשית, קונה לעצמו את עומק הנפש והרחבת הנשמה הפנימית, וגדלות המחשבה והשכל, ועל ידי כל זה מגיע לידיעה עמוקה וצלולה בה'. (he) |
