|
so:text
|
ארז ואני נשארנו שבת יחד. היינו צריכים להיכנס ללבנון בבוקר יום ראשון. אני כבר הייתי לבוש עם הווסט, בדרך לצאת עם הנשק, כשהטלפון צלצל. ארז היה על הקו. הוא אמר: 'אביב, שמע, יש התרעה באזור ריחן. החושים שלי אומרים שזה לא טוב. עזוב. אני אסע לבד'. אני מספר את זה כי מי שהיה מוביל את כל השיירות של ארז הייתי אני. וזהו. לא נסעתי, ובאותו יום הוא נהרג. בכלל, כל תקופת השהייה בלבנון הייתה מעצבת מאוד. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה פיקדתי באופן רציף על פני כמעט שנתיים במרחב לחימה מאוד אינטנסיבי והתמודדתי עם כל הדילמות שיש במצבי לחימה בכלל, ובלחימה בטרור וגרילה במרחבים אורבניים בפרט." ~ על תא"ל ארז גרשטיין והשירות בלבנון כחוויה מעצבת (he) |
