|
so:text
|
זה בדיוק הזמן שיוצאים הספרים של התורה, והמבקרת יושבת שם וכותבת על ספר בראשית: ספר ביכורים מבטיח, אמנם יש הרבה חזרות, ויש פרקים מתים, וחלקים שיד עורך טובה הייתה מקצצת, אבל אלו מחלות ילדות, ויש המון כישרון, מחכים בקוצר רוח לספר הבא. ואז יוצא ספר שמות, והמבקרת כותבת: זה סינדרום הספר השני, החצי הראשון מלא דמיון ומותח, אם כי קצת פשטני. עוד לפני האמצע הוא מתחיל לאבד את היכולת לאחוז בפתיל הסיפורי, אבל דבר לא מכין אותנו לנפילה בחצי השני, המתדרדר לדידקטיות, ורק כשחשבת שאין יותר נמוך הוא עובר לתיאורים שמתישים את הקורא, בקושי סיימתי את הספר. ואז יוצא ספר ויקרא והמבקרת כותבת: זה ספר שלא עושה חיים קלים לקורא, אוונגרד כמעט לא קומוניקטיבי, שהולך עם האמת האמנותית שלו, מפרק את הנראטיב כמו איברים פנימיים של פרה, למיטיבי לכת, אלוהים יוצר אמיץ, ששולח לנו כאן הזמנה לא מתחנפת להיכנס לעולם הפנימי המורכב שלו, ומי שיעשה את המאמץ יצא בוודאי נשכר . ואז יוצא ספר במדבר: מי שיצלח את ההתחלה יגלה עוד ספר מעניין של כותב שלא מתבייש באג'נדה שלו, בספרו הרביעי של אלוהים. ובספר דברים היא כותבת: אלוהים הוא כותב שתמיד מסקרן לראות מה ספרו הבא, אבל היצירה המאוחרת שלו מביישת את ספר בראשית המצוין, שאיתו הוא פרץ לתודעה, ומישהו צריך להגיד לו שיפסיק. כנראה שגם הוא מבין את זה ולכן הורג את הגיבור בסוף הספר. ואלוהים קורא את הביקורת ולא כותב את המשך התורה." ~ הספר האחרון של אלוהים (he) |
