|
so:text
|
שנים אני נוסע בלבנון, ובכל פעם עובר בין הכפרים ומסתכל מלמטה על הרכס. מציב כאן חיילים, עולה לביקורים. והבופור. הפך לשם דבר בינתיים, אין ילד בישראל שלא שמע עליו. החבר'ה שנתנו כאן את חייהם הפכו לסמלים. גם גוני. גם ארז, אתם יודעים, תת- אלוף ארז גרשטיין, שנפצע אז איתנו, בשנה שעברה נהרג. ואני שואל את עצמי תמיד מה ארז היה אומר אם היה כאן, ומה אמיר, ומה חוסין, כל אלה שאהבתי. וכשאני מתדרך חיילים לפני מבצע אני מספר עליהם, מסביר איך כל אחד נהרג. אתם כבר מנוסים, לאבד זה תמיד קשה, אבל ממשיכים. נושכים שפתיים וממשיכים הלאה. ואני אישית ממשיך בדרכם, זה סוג של מנגנון פיצוי שכזה, שיש לי אישית, שעוזר בהתמודדות." ~ מתוך הספר אם יש גן עדן מאת רון לשם, הוצאת זמורה ביתן, 2005, עמוד 271. (he) |
