|
so:text
|
שני סולמות-הערכים הגדולים, הדתי וההומאניסטי, שהמאבק הגלוי ביניהם הוא התנאי לאפשרות של עיצוב דמות האדם והחברה, אינם מיוצגים ע"י שני מחנות לוחמים למען ערכים אלה. המחנה "הדתי" אינו מתכוון לשם התורה, והמחנה "החילוני" אינו מתכוון לשם האדם: שניהם מתכוונים לשם המדינה ; הבולמוס הלאומני המשותף להם גורם שהמדינה - שאינה אלא קליפה לתוך ערכי, באה במקום התוך עצמו. נמצא בסיס לניהול המדינה ע"י קואליציה קלריקלית-אתיאיסטית ללא תלות בתכנה של המציאות המדינית: מוסכם שהמדינה תהיה חילונית, אלא שתהיה מוצגת כדתית. הסכם זה יש בו, מבחינה דתית, משום חילול-השם, בזיון התורה והרס הדת ; מבחינה הומאניסטית - משום השחתת החיים החברתיים ; מבחינת כל אדם בעל נפש - משום השחתת העם ע"י שקר וצביעות. (he) |
