|
so:text
|
כדי לבנות כאן חברת מופת צודקת, שבמרכזה ניצב האדם, עלינו להבטיח בו זמנית ארבע חירויות: חירות מעוני, חירות מעושק, חירות מנחשלות וחירות מבערות. כדי להגיע לכך, אין די בהבטחת שוויון נייטרלי של הזדמנויות וסיכויים. רק מערכת פעילה ומכוונת, הבאה להבטיח מראש את הערבות ההדדית, תוכל למנוע את הקיטוב החברתי בחברה הישראלית, עם כל השלכותיו המסוכנות על איכותנו ועוצמתנו. גדולתה של הציונות המגשימה היתה תמיד בכך, שדגלי הגאולה הלאומית, ההחלמה החברתית והתחייה התרבותית, היו בידיה לדגל אחד. מעולם לא פקפקנו שאנחנו עם אחד. הגיעה העת, לעשות כל שביכולתנו כדי שנהיה גם חברה אחת. חברה מפוצלת וחלשה, משמעה – עם מפוצל וחלש. וכן להיפך. לפנינו כלים שלובים שלא ניתנים להפרדה, כשם שדמוקרטיה אמיתית אינה ניתנת לחלוקה. והדמוקרטיה אמיתית רק כאשר היא תלת מימדית: פוליטית, חברתית ותרבותית בעת ובעונה אחת. הלא דבר ברור הוא, כי דמוקרטיה פוליטית-פרלמנטרית, המפקירה את שני הממדים האחרים לידי המשחק החופשי היא חלקית בלבד, ושתי הצלעות החסרות בה – החברתית והתרבותית – מחלישות אפילו את זו שעליה היא נשענת. כן ברור, כי דמוקרטיה חברתית, השוללת מאזרחיה את החירות הפוליטית, הרוחנית והתרבותית, לא זו בלבד שהיא נושאת את שם הדמוקרטיה לשווא, אלא שגם יעדיה החברתיים מושמים בה לאל. ואין די בדמוקרטיה שהיא גם פוליטית וגם חברתית. רק כאשר מתוסף עליהן הממד התרבותי, כלומר: חירות הרוח, המדע והאמנויות; חינוך והשכלה לכל ושירותי תרבות מפותחים במחיר השווה לכל נפש – או אז ניתן לאוכלוסייה, גם באזורים המרוחקים ביותר, ליהנות מתרבות הראויה לשמה, מאמנות של טעם, מהשכלה של אמת, ומאפשרויות בלתי נדלות למימוש עצמי כאדם." ~ כשר החינוך והתרבות, מתוך נאום שנישא בטקס חלוקת פרס ישראל, יום העצמאות 1973. (he) |
