|
so:text
|
אנשים מן העורף, שפגשו אותי בחופשותי, שאלו אותי על פי רוב שאלות כמו 'נו, ירית?' או 'מה כבשת?' – וכיוצא באלה השאלות, שאך טבעי להפנותן אל צנחן האמור לירות, ולכן גם לכבוש , מוצב סורי נניח, או אפילו מגנן נ"ט מצרי, אם אפשר. כיוון שיריתי עד עתה בערך תשעה עד שנים עשר כדורי רובה, כעשרה כדורי קלצ'ניקוב ובניסויי כלים גם שתי פצצות RPG , נהגתי לענות כי אכן בהחלט יריתי. לעומת זאת, ככל שהדבר זכור לי, לא כבשתי מימי, לא בחומץ, לא במלח, לא מלפפון ולא גמבה; ודאי שלא ביריות, ודאי שלא מגנן נ"ט מצרי. לכל היותר השתתפתי במה שמכונה 'טיהורים' בצד המערבי של התעלה, ושם גם ראיתי את האויב עין בעין, בעיקר במוצביו שמדרום לאיסמעיליה, בעיקר סוחב שקי חול, מתבצר ואוכל תפוזים. פעם אחת גם ראיתיו מקרוב, כשקוכלי ממחלקה 2 הלך להאכיל את התרנגולות ומצא אותו מתחבא בבית כפרי עזוב. האויב ביקש מים, קיבל, מסר פרטים ונלקח רשמית בשבי. הוא כלל חמישה חיילים מצרים." ~ מתוך הספר "פלוגה גימל, מחלקה שלוש", שכתב עם דוד טרטקובר (he) |
