|
so:text
|
כשהממשלה ההיא נכנסה לתפקידה, חשבתי שהרצון ליצור נקודת זמן שבה ניתן להביא להסכמה מקסימלית או התנגדות מינימלית לאפשרות של פעולה עצמאית ישראלית באיראן יביא לכיפוף כל דבר אחר... הייתה התנגדות לפעולה באיראן בתוך מערכת הביטחון שלנו, בתוך הממשלה, כולל מבית נשיא המדינה, שפעלו ישירות מול הציבור ליצור חרדות עצומות, שאין להן בסיס, לגבי מה יקרה פה אם נתקיף. אמרתי לנתניהו וליברמן לא פעם: 'תראו, חלק מהסיבות התת־הכרתיות להתנגדות העצומה שיש לכוונה שלנו לפעול באיראן, בתוך המערכת הביטחונית, הפוליטית והפוליטית לשעבר, מקורן בהכרה מתסכלת שפעולה באיראן באמת מפחידה אנשים, ולא בלי צדק. זה הרי לא דבר פשוט לגמרי. זה בטח יכול להביא לפחות למלחמה עם איראן ועם חיזבאללה'... וכאשר אנשים מתמודדים עם החרדה שלהם מול הנהגה שלא מסוגלת לגייס את כוחות הנפש לעסוק בנושא הפלסטיני, שהוא הדבר היותר כואב אבל היותר פשוט מבחינת המבנה והבהירות שלו, אז הם שואלים את עצמם האם ההנהגה הזאת בכלל מסוגלת להתעסק עם הדבר הגדול?" ~ על סוגיית תקיפת הגרעין האיראני בממשלה בה כיהן כשר ביטחון (he) |
