|
so:text
|
הנה, לדוגמה, התדריך האחרון שנתן ליאונידס לקציניו, לפני היציאה לקרב : "אתם המפקדים, אנשיכם נושאים את עיניהם אליכם כדי לפעול על- פי הדוגמה שתיתנו להם. אל לקצינים להתבודד או להיות רק בחברת הקצינים האחרים, אתם צריכים להיות עם אנשיכם יומם וליל. הניחו להם לראותכם ולראות שאינכם יראים. כאשר יש עבודה לעשותה- הכניסו את ידיכם ראשונים, שאר האנשים יבואו בעקבותיכם. כמה מכם, אני רואה, הקימו לעצמם אוהלים. הפילו אותם מיד. כולנו נישן כפי שאני ישן, בחוץ. העסיקו את אנשיכם, אם אין עבודה לעשותה- תמציאו אותה. אם לחיילים יש זמן לפטפט, פטפוטם הולך לפחד. פעילות, לעומת זאת, מגבירה את התיאבון לפעילות נוספת. הקפידו בכל עת על משמעת קרבית. אסור לאף אחד להתפנות לצרכיו הטבעיים ללא החנית והמגן שלו. זכרו שכלי הנשק המאיימים ביותר של הפרסי, חיל הפרשים שלו והמוני הקשתים והקלעים, הופכים להיות חסרי חשיבות בגלל תנאי הקרקע. זאת הסיבה שבחרנו את האתר הזה. אין באפשרות האויב להחדיר יותר מתריסר אנשים בו בזמן דרך המעברים הצרים האלה, ולרכז יותר מאלף איש לפני החומה. לנו יש ארבעת אלפים. אנו עולים עליהם ביחס של אחד לארבע." סיפור הגבורה של הקרב בתרמופילי, הוא סיפור מופת על מנהיגות צבאית וטקטיקה. על כן, נכון למצוא לו מקום של כבוד בארון הספרים של כל מפקד שדה בצה"ל." ~ מתוך המאמר "מעטים מול רבים" מאת ברעם. פורסם בעיתון "במחנה. (he) |
