|
so:text
|
הציבור שאינו שומר מצוות נתקל בעובדה שזיקותיו הישירות לקהילה של יהודים נתערערו, ולעיתים נבלעו כליל. יחידיו של הציבור הזה מזדהים עם עמם דרך המסגרת הלאומית. אבל בתוכה הם מוצאים את עצמם בודדים. המשפחה מספקת להם מסגרת השתייכות חלקית בלבד, וערכה יורד; הקשר לחברים ורעים הוא אקראי ומתחלף, ורק לעיתים רחוקות מגיע למידה של שותפות-חיים; ואילו קהילה היא לדידם דבר שאינו קיים. העובדה הזאת היא בין הגורמים החשובים ביותר בעיצוב הרגלי המנוחה והעונג של ציבור זה. מנוחתו היא מנוחת בודדים, וכך גם עינוגיו. טבעי שיחידים כאלה לא ירגישו נוח בבית-הכנסת. יכולים הם לצפות אל התפילה מסתר פינתם, אך אין הם יכולים להשתתף בה בפועל, עד שלא יהיו חלק מקהילת המתפללים. כל זמן שמצב זה נמשך, חסומה היא הדרך בפני שבת, שאיננה מנוחה בלבד ולא עונג בלבד, אלא קודש. (he) |
