|
so:text
|
יש קשר הדוק בין מדיניות הפנים למדיניות החוץ. ארדואן שואף לא רק להפיכתה של טורקיה למעצמה האסלאמית הראשונה, אלא בעיקר להיות מנהיג העולם הערבי והמוסלמי. הרטוריקה האנטי־ישראלית הבוטה שלו היא כלי להשגת מטרה זו. מי ששוגה באשליה כי בעקבות התנצלות ראש הממשלה נתניהו ישובו יחסינו עם טורקיה למה שהיו, אינו מבין את האסטרטגיה של ארדואן ודבוטולו, שר החוץ שלו ויועצו רב ההשפעה. ההתנצלות טוב שנעשתה, נירמול היחסים הדיפלומטיים הוא לברכה וחשוב שיחסי המסחר יימשכו. אבל טורקיה של ארדואן לא תהיה שותפה לישראל בשום עניין אזורי חשוב, גם לא בדרך שבה היא רוצה לראות את סוריה העתידית. בני בריתה האזוריים של טורקיה הם 'האחים המוסלמים' והשליטים המשתייכים אליהם או תומכים בהם, בעיקר במצרים ובקטאר. המשולש האסלאמיסטי האזורי הוא טורקיה־מצרים־קטאר, ותנועת החמאס זוכה בתמיכתו. חשוב להבין תהליכים אלה כדי להימנע משגיאות אסטרטגיות. כוונתי לרעיון הרווח באחרונה לייצא את הגז הישראלי דרך צינור שייבנה אל טורקיה ועל אדמתה. את הגז חייבים לייצא. כמובן, יש לשריין את הנדרש למשק הישראלי, אבל תהיה זו התאבדות כלכלית להשאיר במעמקי הים נכס הנושק כבר היום לטריליון מטרים מעוקבים של גז טבעי. שימוש מושכל וצודק במס המשמעותי שהושת עליו, עשוי לשנות את פני החברה הישראלית. את ערוץ הייצוא החשוב ביותר של ישראל אסור להפקיד בשליטתו של ארדואן. אם יש לטורקיה עניין בצינור הזה כפי שיש היודעים לספר לנו, הרי שהוא נובע מהיכולת שתינתן לה להחזיק את ישראל באיבריה הרגישים וללחוץ כאשר תהיה בכך תועלת פוליטית למנהיגה. לו היה מתגבש כעת הסדר כולל לשאלת קפריסין היה אולי היגיון בצינור שיחבר גז קפריסאי וישראלי לטורקיה, כחלק מחבילה של התפייסות ושיתוף בין עמי האזור." ~ מביע ספקנות באשר לנירמול היחסים עם טורקיה על רקע נושא ייבוא הגז למשק הישראלי (he) |
