|
so:text
|
היינו ישנים באוהל הודי עם מיטות קורסות ושמיכות דוקרות כעלי סברס. עם נעליים וחגורים קלים, כי כמעט בכל לילה הייתה הקפצה, והיינו צריכים להסתדר בחוץ, מוסווים כהלכה ולא מרשרשים. לילה אחד, נפצי ההקפצה העירו אותנו בשלוש בבוקר, ורצנו החוצה . עמדתי לי בשלישיות, בין גדי חוילס שימות במלחמת ששת הימים לאורי מילוא שיחיה ויטביע את כפר ידידיה בוודקה. עמדתי שם בחושך המסוכן, נמוך וצודק, מוסווה ומוכן לכל משימה, ולא הבנתי למה כולם צוחקים עליי. הייתי מוסווה כהלכה. קפצתי ולא רשרשתי. השעון והסדקית היו עטופים היטב, כדי שלא אנצנץ. אבל דבר אחד לא יכול הייתי לראות משום שהוא היה מעלי: על קסדתי המרושתת ניצב נר דולק, שהאויב המטופש ביותר יכול לראות משני קילומטר נגד הרוח." ~ מתוך מאמרו "צומת בית ליד", עיתון "מעריב (he) |
