|
so:text
|
הראשונים האמיתיים - התגעגעו בנעוריהם אל עמוד-אש גדול, וראו אותו בהרצל ולכן נהרו אחריו. לימים הפך עמוד האש של הרצל לענן אפור, עניין משעמם בלי תנופה או תוכן, -ומטבע הדברים נחלקו הראשונים לשני סוגים: הראשונים לשעבר והראשונים הנצחיים. אצל אנשי הסוג הראשון דעך הרעב לתנופה ותוכן, ואילו בני הסוג השני נשארו כבנעוריהם - חדורי אותה כמיהה לעמוד-האש הגדול. איני רוצה לומר בזאת שהראשונים "טובים" והאחרונים "רעים". ... אני מודה, למשל, בכך, שאלה ההולכים אל הקומוניסטים, נמנים אף הם על סוג האנשים הכמהים לעמוד-האש הגדול, לא, חלילה במובן היהודי: מן הבחינה היהודית הם שייכים לסוג העבדים, סופגי המלכות ובולעי רוק, אך זהו עניין אחר. גם אצל מומרים יתכן אותו הבדל. כאשר נעשה יהודי לקומוניסט, הרי הוא יוצא לשמד תמורת אשליה של תבערת עולם. וכאשר יהודי בא אלינו, בפרט יהודי צעיר, הוא קם ומכריז בפני העולם כולו: "אני תובע משפט וצדק בעבורי, ואם לא אקבלהו- ייהפך כל העולם למדבר שממה. במקום בו אני מלך בין מלכים אחרים- שם תהיה הקידמה שרירה וקיימת. אך אם גורלי הוא, להיות מוצא מחוץ למסגרת - לא אכפת לי אם תעלו כולכם חיים באש. ואני עוד אסייע לדבר. אין גאולה לעולם- אם אין חלקי בה. 'בראשית ברא אלוהים את תביעתי'. דבר זה- או שימצא חן בעיני הבריות או שלא ימצא חן, אך זוהי עמדה שלמענה ראוי להוסיף ולהתקיים, לסבול למענה ולהילחם עליה. (he) |
