|
so:text
|
בצעירותי הייתי הולך עם אבא לבית הכנסת 'עדס' של החלבים בשכונת נחלאות. כשאבא נפטר רציתי לעלות שם ל'מפטיר' לעילוי נשמתו. ישבתי עם הטלית והחומש, אמא שלי ישבה למעלה בעזרת נשים, וכשהגיעו להפטרה הגבאי הכריז על תחילת המסחר לקניית העלייה. אחרי משא ומתן עיקש מול מתפלל אחר – התחלנו בשתי לירות והגענו בזכותי ל־24 לירות, סכום עצום באותו זמן – חיכיתי שהגבאי יקרא לי סוף־סוף. ואז הגבאי החצוף הזה הסתובב, צעק '26' וחיכה שאגדיל עוד את סכום העלייה. הסתכלתי לו בעיניים, תפסתי את החומש שהיה לידי וזרקתי לו בפרצוף. בשביל להרוויח ממני עוד ארבע לירות הוא בייש אותי בציבור וניצל את הרצון שלי לחלוק כבוד אחרון לאבא. החיבור הזה של הדת עם הכסף והצביעות גרם לי להישבע שלא אכנס לבית הכנסת הזה והרחיק אותי מהדת. אני חושב שיהדות היא מה שבלב, לא העסקנות שעושים ממנה." ~ על הצביעות והעסקנות בדת דרך סיפור אישי (he) |
