|
so:text
|
כשגרתי בשכונת תל ארזה סללו את כביש בר אילן, בעקבות המחלוקת שהתעוררה בגאולה כשסגרו בשבתות את התנועה בכיכר השבת. בנו את כביש בר אילן כדי שישמש כביש עוקף. שמעתי שהיום סוללים כביש עוקף לכביש העוקף. אני רואה את הפעולה הזאת כחלק מתהליך ההתחרדות של העיר. בעוד כמה שנים העיר כולה תהיה חרדית. זה מתבטא גם בכך שרבים חוזרים בתשובה ורבים נאחזים בדת ומאמינים. עם המלחמות והקשיים שיש לנו במדינה כל כך קטנה, אני חושבת שהעובדה שאנשים מתחזקים ונאחזים באל היא מבורכת, כי עדיף שהם ימצאו את האל ולא את הפשע ואת חיי הרחוב. לכן אין לי בעיה עם זה. אבל בעקבות תהליך ההתחרדות של העיר, קשה לי להאמין שיהיה אפשר לבקר בה שלא באמצע השבוע, לא יהיה אפשר להיכנס לעיר בשבתות, וזה עצוב. כשאני עולה לאוטובוס באזורים דתיים, לא נעים לי להתלבש שלא בצניעות מפני שאני אישה שאכפת לה מה חושבים עליה. אני לא אוהבת לנקר עיניים ולעשות דווקא, אבל כל השכונות שהיו חילוניות הופכות לחרדיות. השאלה היא אם זה טוב לתושבי העיר. אני מאמינה באלוהים, אני מדליקה נרות בשבת, עושה קידוש, ביום רביעי אני כבר מתכוננת לשבת, אבל אני כן מדליקה טלוויזיה ונוסעת בשבת. איש באמונתו יחיה. יש בי האמונה, אני מתפללת לאלוהים ומבקשת מה שאני רוצה, והוא גם שומע. הוא שומע." ~ על תופעת ההתחרדות בירושלים שהייתה לעיר ילדותה (he) |
