|
so:text
|
אדם המבקש להחזיר לעצמו תודעת משמעות וערך, חייב להציג את העבודה ואת ההנאה מפירותיה כתחום החולין, מול הקודש שהוא התכלית, ואז הוא יעמוד לפני השבת לא כיום מנוחה בלבד ולא כיום עונג בלבד, אלא כיום של התקדשות מן העבודה. עמידה כזאת מבטאת הסתייגות ביקורתית והתנערות מן המגמות השליטות בתרבות המודרנית. היא שוללת את מגמת האיפוס העצמי, הגוברת בה ומהרסת אותה מתוכה, והיא מחייבת נכונות להציג גבול הן לעבודה והן לרדיפת ההנאה מפירותיה. דומה כי הנכונות הזאת להתנער, היא בעצמה חיווי ראשון של התקדשות. זיכרון למעשה בראשית - המועיד לאדם תפקיד בעולם, וזכר ליציאת מצרים - שחרור העם משעבוד העבודה ומסיר-הבשר גם יחד. (he) |
