|
so:text
|
ראשית, דע לך – שאין עניינך לעסוק בנושאים צבאיים מול תלמידיך – המפקדים. לא שאתה לא מבין, ואולי בעצם כן – אתה לא מבין, אולם לא זאת הנקודה. העניין הוא שבאופן ערכי חינוכי זה לא מהעניין. דווקא בתקופה זו, כאשר כולם עוסקים בכול ולכל אחד יש מה להגיד בנושאים שונים, לא לו, כל אחד צריך לעסוק בעניינו. לענייננו. ואני מרשה לעצמי לקבוע – למ"מ, מ"פ, מג"ד, יש מה לעשות בלחימה ביש"ע תמיד. אין סיבה, ואסור שמשהו יבלבל אותו, ברמות האלו. יותר מכך, עצם העמדת השאלה בנושאים אלו היא הבלבול. המפקדים עוסקים יותר מדי בנושאים אסטרטגיים והעיסוק בזה גורם לכך שהמפקדים הזוטרים והבינוניים כובלים את ידי עצמם, למרות שיש להם הרבה מה לעשות בהמון תחומים. אין לי עניין להעביר לך שיעור כרגע בצבאיות, אולם העשייה בתחום הטכנו־טקטי – טקטי היא ללא גבול. מעבר לזה, העיסוק של הרמות הנ"ל בנושאים נורמטיביים, טיפול בפרט, משמעת, לכידות, מורל, גאוות יחידה, בניין הכוח לנגזרותיו השונות, מבצעיות, תובענות, רמת דרישות וכו' – שהם נושאים תמידיים שיש צורך לטפל בהם, ותמיד. תמיד יש מה לעשות, לשפר." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב־23 באוקטובר 2000 (he) |
