|
so:text
|
“גזלו שנתיים מחיי כשהייתי בבית המשפט. כתבתי על זה ספר שנקרא ‘בכוח האמת'. שחטו אותי וניצחתי כי נצמדתי לאמת כמו לפלדה. לא היה צריך לפתוח נגדי תיק, לא עשיתי דבר רע. אמרתי ‘תנו לי בן אדם אחד, אדבר איתו חמש דקות וזה נגמר'. אבל נכנסתי למטחנת הבשר הזו וטחנו אותי. כל מי שקרא את הספר אמר ‘הייתי מת באמצע'. הייתה לי תפילה אחת כל בוקר, ‘אלוהים שמור לי על הלב, כי עליו אני לא יכול להשתלט'. אתה קם בארבע בבוקר ושואל איך מתמודדים עם התובעת שהולכת לשים לי מוקשים במשפט. האזינו לי חודשיים וחצי כאילו אני סוחר סמים גדול. מה רציתם לתפוס? זה לא שבאו ושאלו שאלה ספציפית - האם הדלפתי לנמרודי שהוא בחקירה. בכלל לא ידעתי. אז למה לבנות עוד שישה פיגומים מסביב? חבר טלפן אלי כשכבר לא הייתי שר. עכשיו לך תיאבק. לא ראש ממשלה ולא שר, אף אחד לא יכול לעצור את הליך השיפוט. כשראיתי את כתב האישום ‘מדינת ישראל נגד אביגדור קהלני' לא ישנתי. הייתי שר במדינת ישראל ואף פעם לא אמרתי ‘אני המדינה'. ומי עומד מאחורי זה? קצין זוטר ומישהו מהפרקליטות שרוצה לבנות את עצמו עלי. פתאום אתה מנודה. לא הייתי בטוח שאצא זכאי. הייתי זכאי חד–משמעית, אבל הם היו תופסים אותי חונה באדום–לבן רק שלא אצא כזה. זו חוויה טראומטית. בכל המלחמות הרגשתי שאני מחזיק את הדגל ומסתער לתוך האש ופה הרגשתי שהמדינה הפקירה אותי. אבל בית המשפט היה מוצף בחברים. תראה משפטים של מפורסמים והם יושבים לבד באולם. אצלי נאבקו כדי להיכנס. יצאתי זכאי והגישו נגדי תביעה חדשה. הביאו את המשנה לפרקליטת המדינה. מה שהיא אמרה עלי לא אומרים על עוכר ישראל. אשתי כמעט התעלפה ושני חברים שלי פונו מהחדר. הילדים אמרו ‘אבא, מה אתה עושה בארץ?'. היה שבר עמוק, אבל לא התנתקתי מהעם אף פעם. כל הזמן שאלו ‘למה אתה מתראיין באמצע המשפט?'. עניתי ‘כששולה מזרחי מעפולה תראה את הפנים שלי כשאני אומר שאני צח כשלג והסרגל עקום לידי, היא תאמין'. אני חייב להמשיך. לא יכול להסתתר, אני לא קרימינל. אתה מכיר את זה שאומרים ‘איפה שיש עשן יש אש'? אומרים ‘קהלני בחור טוב, אז הוא מעד'. לא מעדתי. גם כשאני ישן, אני ער" ~ אביגדור קהלני על החוויה המטלטלת שעבר - העמדה לדין בגין חשד לטובות הנאה - שבסופה יצא זכאי בדין (he) |
