|
so:text
|
כמה שנים קדימה ואני כבר קצין צעיר ומפקד צוות בסיירת מטכ"ל, ורבין ראש ממשלת ישראל. שנינו צעירים ביחס למעמד ולתפקיד. זו היתה תקופה של פיגועי מיקוח ומבצעים חשאיים בעורף האויב. כל מבצע כזה נדרש לאישור אישי של ראש הממשלה. רבין, שנכנס לנעליהם של מנהיגי מפא"י המיתולוגיים, האמין שהמפקד העליון צריך לשבת בבור המטכ"ל כאשר מתרחשים המבצעים החשאיים של צה"ל. לעתים, בטרם היציאה למבצע, היה מגיע לראות את הלוחמים וללחוץ את ידנו, והיה מופיע לעתים גם בתחקירים שלאחר מכן. רבין לא היה איש של דיבורים אך ברגעים אלה, כשמבטינו היו מצטלבים וכשהיה מניח את ידו על כתפי, ראיתי בעיניו את ההערכה ואת שותפות הגורל, והרגשתי גאה על היותי דור שני לאנשי הביטחון הנושאים בנטל." ~ מתוך ההספד "לזכר רבין" שכתב בר-לב לזכר יצחק רבין, 4 בנובמבר 2012 (he) |
