|
so:text
|
אני לא טיפוס מניפולטיבי. אני תמיד מעדיף לומר את האמת ללא מניפולציות. אבל יש משהו מאוד משחרר בלקחת את הדברים למקום קיצוני ולתת לעצמך להיסחף עם הדמויות שאתה משחק. אני יודע שיש בי משהו שתמיד גורם לאנשים לחשוב שזה באמת אני, ולא משנה כמה קיצוני ומוגזם התפקיד. אני זוכר שבבית צבי, באחת ההפקות, עשיתי דמות שיש לה ליקוי חמור בדיבור, עם צ' וש' שורקת, ולמרות שהגזמתי עם זה בטירוף, היו עדיין אנשים שאמרו 'נראה לנו שהקהל צוחק עליו ולא איתו'. היום אני מבין שזאת בעצם מחמאה אדירה שאומרים שאני משחק את עצמי. פעם חשבתי שכן. מאוד לא אהבתי שמייחסים לי כל מיני תכונות מגעילות של דמות כזו או אחרת. הייתה לי גם תחושה שזה מגביל אותי מבחינת ליהוק. כי אם אני באמת מניפולטיבי ונרקיסיסט כמו, למשל, בני קייזרמן , אז אני בטח לא מתאים לתפקידים שדורשים כנות וצניעות. ואם אני לוקח משהו לקיצוניות, אז אני בטח לא יודע לשחק באיפוק. היום אני כבר לא מתעסק עם זה. התמזל מזלי לשחק במגוון רחב של תפקידים, ולא רק מטורפים וקיצוניים. אז כל אחד באמת רשאי לחשוב כרצונו. אני לא יודע 'לשחק אחרת'; ככה שיהיה ברור שזה לא באמת אני." ~ על דמויות אקסצנטריות שגילם (he) |
