|
so:text
|
בגיל 17 התגלגלתי לשיעור חד־פעמי אצל ניסן נתיב ואמרו לנו ללכת במעגל כמו קופים. הציניות הטינאייג'רית התפרצה ממני. למה שאני אלך במעגל כמו קופה? מה, אני שרוטה? בסדנה של יורם אמרתי לעצמי 'על החיים ועל המוות, זה המסע שלך, באת לבדוק אז תבדקי'. כשהייתי צריכה לעשות משהו מול אנשים זרים חששתי שאתפגר במקום. אבל עוד לפני שארבעת החודשים הגיעו לסיומם רציתי להפסיק את הלימודים לתואר, שהפך לטפל עבורי. ההורים לחצו עליי להמשיך, הלחץ שלהם ישב לי על עקב אכילס של 'אחת שמתחילה ולא מסיימת', אז חרקתי שיניים עד לקבלת התעודה. יום אחרי זה, בגיל 24, עברתי לתל־אביב ונרשמתי ללימודי משחק. אני לא מצטערת על שלא התחלתי קודם. התואר הראשון מחק ממני את הציניות והוביל אותי לבשלות שאיפשרה לי להתמודד עם הפחד מחשיפה, מכישלון, ומהאפשרות שאני אעמוד על הבמה ואדבר ואף אחד לא יבין מה אני עושה." ~ על ההתחלה בתחום לימודי המשחק (he) |
