|
so:text
|
ניק ישב ונשען על קיר הכנסייה, שאליו גררו אותו שלא ייפגע מאש המקלעים ברחוב. שתי רגליו הזדקרו לפניו בצורה משונה. הוא נפגע בעמוד השדרה. פניו היו מיוזעות ומלוכלכות. השמש האירה את פניו. היום היה חם מאוד. רינאלדי רחב הגרם שכב צמוד לקיר ופניו כלפי מטה. הציוד שלו היה מפוזר לכל עבר. ניק הביט קדימה ופניו זהרו. קיר הבית הוורוד שמולו ניתק מהגג ונפל, ומיטת ברזל היתה תלויה עקומה מעל הרחוב. שני מתים אוסטרים שכבו בין ההריסות בצל הבית. במעלה הרחוב היו מתים נוספים. העניינים התחילו להתקדם בעיירה. ההתקפה התנהלה היטב. האלונקאים יגיעו עוד מעט. ניק הפנה את ראשו והביט ברינאלדי. 'סֶנטָה, רינאלדי, סנטה. אתה ואני עשינו הסכם שלום נפרד.' רינאלדי שכב דומם בשמש, מתקשה לנשום. 'אנחנו לא פטריוטים.' ניק הפנה את ראשו וחייך חיוך מיוזע. רינאלדי היה קהל מאכזב." ~ הסיפור "ניק ישב ונשען על הקיר...", מתוך "סיפורי ניק אדמס" מאת ארנסט המינגוויי, יצא לאור ע"י הוצאת ספרי פן ומשכל, בשנת 2010, תירגום: יואב כ"ץ, עמוד 168. (he) |
