|
so:text
|
אני מכירה שחקניות כמו הוואנה. שחקניות שמפאת גילן נדחקו לשוליים והן עושות כל מאמץ אפשרי כדי להיחלץ משם, לפעמים בתוצאות גרוטסקיות ופתטיות בעליל. אני לא אוהבת את הוליווד כפי שהיא היום, את אורח החיים בה, את סגנונה, את הדגש ששמים בה על גיל, בעיקר של נשים. זו אחת הסיבות שבעלי ואני בחרנו להתרחק מהוליווד ולגור בניו יורק. בהוליווד שולטת תרבות הסלבריטאיות, והמרדף אחרי הצלחה ופרסום מרוקן אותך בהדרגה כפי שהוא רוקן את הוואנה. אני חושבת שברוס ודייוויד הצליחו להעתיק אל הבד את האווירה השוררת בהוליווד היום, גם אם העלילה מקצינה אותה למטרות סאטיריות. האכזריות המאפיינת את הוליווד היום עוברת בסרט. ולא, לא חששתי שהתפקיד יטביע בי חותם של כוכבת עבר, כי אני לא... אבל אני מודעת לבעייתיות המאפיינת את מעמדן של שחקניות בגיל מסוים בהוליווד היום. למזלי אני עובדת כמעט ללא הפסקה, אבל הוליווד שבה התחלתי שונה מאוד מזו של היום. עם זאת, אני זוכרת שבתחילת הקריירה שלי, כשהייתי רצה מאודישן לאודישן ונדחית ברובם, הייתי חוזרת לחדר שגרתי בו ומרגישה שמכיוון שדחו אותי, אני לא קיימת. למדתי להיזהר מאוד מההרגשה הזאת." ~ על תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בהוליווד (he) |
