|
so:text
|
עברתי הרבה בתי־ספר. הייתי עושה דברים מופרעים. מפזרת את השיער לאנשים שישבו לפניי, מורחת וזלין על תעודות, מקשקשת עם טושים על החולצות, נכנסת לקטטות. כשהייתי בלהקה, הייתי ב'פינגווין', שזה כל המופרעים. כשהקהל היה מתקרב, הייתי מביאה להם בעיטות. זה התפרצויות כאלו בלתי־נשלטות. פעם אני העפתי כיסא מהקומה הרביעית על מישהו שעשה רעש באמצע הלילה לפני יום צילומים. לא יכולתי לשלוט על זה. בסוף זה לא היה הוא. אני גם רבה תמיד עם אנשים בכירים בתעשייה. אני מורדת בהם, שזה הדבר הכי מטומטם בעולם. זה סוג של אוטוריטה, ואוטוריטות מלחיצות אותי. הוא רצה הרבה פעמים להעיף אותי. הוא אמר לי שאני ממרידה את הכיתה ואני לא הבנתי על מה הוא מדבר. הייתי ממש מעוצבנת מזה שהוא מפיל עליי קיר. היום, בדיעבד, אני מבינה. פעם כמעט הכיתי במאי. הוא עיצבן אותי, הטריף אותי, פשוט לא נתן לי לעשות את החזרה שלי. חיממתי את עצמי ועמדתי לקפוץ מהבמה לשורה רביעית, שם הוא ישב, ואז אמרתי לעצמי, אני אמות אם אני אקפוץ כזה מרחק." ~ על אורח החיים הפרוע שניהלה בצעירותה (he) |
