|
so:text
|
במהלך תפקידי כאלוף פיקוד הצפון ביקש רבין שאתלווה אליו לביקור ממלכתי בגרמניה, מיד סירבתי. לא ידעתי כיצד אוכל, לאור ההיסטוריה האישית שלי ושל משפחתי, לעמוד על אדמת גרמניה ולהצדיע לדגל הגרמני במהלך ניגון ההמנון הגרמני, אותה מדינה שאחראית לכך שאבי ובני משפחתי נרצחו באושוויץ, ואמי ששרדה בנס את ביתן 10 הידוע לשמצה של דר' מנגלה. רבין לא קיבל את תשובתי השלילית והתעקש על הצטרפותי. כשעמדתי על אדמת גרמניה במדי צה"ל, צבא מדינת היהודים, בעודי מצדיע ומזיל דמעה, הבטתי לשמיים וחשבתי: אבי מביט בי עכשיו מלמעלה, בטח מחייך בזווית פיו, גאה בי. רבין עמד לצדי בקור רוח, יודע ומרגיש עד כמה ביקור זה טעון וקשה בשבילי. עד היום אני מעריך את התעקשותו על הצטרפותי למסע הזה. במסגרת תפקידי נפגשתי לא מעט עם יצחק, גם בשטח וגם בלשכתו – דלתו תמיד הייתה פתוחה בפניי." ~ מתוך נאום בכנס במיאמי לזכרו של יצחק רבין (he) |
