|
so:text
|
דת ישראל אינה קיימת במדינה ובעם כגורם רוחני וככוח ציבורי עצמאי, אלא כאחד מענפי המנגנון של הרשות החילונית. בה בשעה שההבנה לדרישת הפרדת הדת מן המדינה כדרישה דתית הולכת וגוברת בחוגי יהודים שומרי תורה, מוסיף המימסד הדתי להיאחז בשיפולי גלימת השלטון החילוני, ותמורת הזכות להיות מוכר כשותף בשלטון זה הוא מוסיף לחפות על ההשפלות והבזיונות שדת ישראל סופגת יום-יום מידי הממשל, המינהל והמשפט של השלטון שבבעלותו נמצאת דת ישראל במדינת ישראל, והוא מנצלה לתועלתו ולהנאתו - "מחזיק אותה" בחינת פילגש מוחזקת, באווירה זו של שקר וחנופה מזוייפים ומסתלפים כל המושגים. הדת אינה מופיעה במציאות המדינית והחברתית בישראל כתביעה לשינוי ערכים ולעיצוב החיים האישיים והציבוריים בהתאם לסולם-ערכים כולל ומקיף משלה, אלא היא מקפידה להופיע דווקא כחלק בלתי-נפרד של המשטר החילוני, לפעול דווקא בשמו ומכוח סמכויות שהוא מעניק לה. היא מציגה תביעות רק לגבי פרטים מסויימים במערך הכללי של החוק החילוני ושל אורח-החיים החילוני במדינה ובחברה, תביעות המנותקות מן המכלול של פרוגרמת-חיים עפ"י התורה והנראות מוזרות, לא-הגיוניות ולא-מוצדקות על רקעה של המסכת הכללית של החיים החילוניים. לרובו של העם תביעות אלו אינן מובנות, ואינן יכולות להיות מובנות, כשהן מוצגות במסגרת החוקים וההוראות של משטר חילוני, ולפיכך אינן מעוררות אלא לעג ורוגז. צורת הופעתה של הדת במציאות המדינית והחברתית בישראל משווה לה דימוי של הפרעות קטנוניות, של מכשולים ושל עקיצות במהלך החיים "הנורמאליים" - ו. א. החילוניים - ולא של פרוגרמת-חיים אלטרנטיבית. לפיכך היא גם שנואה וגם בזויה. (he) |
