|
so:text
|
אני זוכר שהוזמנתי פעם לארוחת שבת אצל הבת שלי. לקחתי את הרכב ונסעתי אליה יחד עם אשתי חיהל'ה. כשהגענו לרחוב בר־אילן פתאום הסתערו עלינו מכל הכיוונים חרדים שצעקו 'שאבעס'. הם חסמו את הכביש והתנפלו לי על הרכב. אשתי התחילה להילחץ, ואני הרגעתי אותה: 'אל תדאגי, בשביל מה יש לך בעל שחקן'. יצאתי החוצה והתחלתי לצעוק עליהם במבטא ערבי. אמרתי להם שאני בכלל נוצרי ואז הצטלבתי. הם היו בהלם והתחילו לדבר ביניהם ביידיש כדי להחליט מה לעשות. אני כמובן מבין יידיש, וכששמעתי אותם מתלבטים, איימתי עליהם שיש לי משפחה בחמאס. הם נבהלו ופינו את הכביש. נסעתי כמה מאות מטרים, עצרתי ולקחתי כדור מתחת ללשון כדי להוריד את לחץ הדם. אמרתי לאשתי: אם בערב שבת אני צריך להצטלב, אז ירושלים שאני מכיר כבר לא קיימת. מקומי לא עם האנשים האלו." ~ על ההקצנה בירושלים שגרמה לו לעזוב את העיר (he) |
