|
so:text
|
באחת הנסיעות תקפו את העגלה פורעים ערבים. אבא, שהיה חמוש באקדח, ירה לעברם והצליח להבריח אותם. כשהגיע ליפו הנוסעים הודו לו שהציל את חייהם, אבל הנהגים אחריו הביאו איתם בשורה רעה: לרוע מזלו הוא הצליח להרוג את אחד הפורעים, בן לחמולה גדולה שדרשה נקמת דם. העגלונים הבהירו לאבא שלירושלים הוא לא יגיע בחיים, והמליצו לו לעלות על אונייה שהובילה מלח לאלכסנדריה. הסוורים של נמל יפו, שהעמיסו את השקים, הבריחו אותו בספינה, ואחרי נסיעה מטלטלת הוא ירד במצרים. מיד כשנחת, עשה מה שכל יהודי עושה: חיפש בית כנסת. הוא בדיוק נכנס לתפילת ערבית, ואחרי התפילה ניגש אליו הגבאי ושאל אותו: אדוני, מאיפה אתה? אבא שלי סיפר לו את כל הסיפור, וזכה באפשרות ללון בבית הכנסת במהלך הלילה. בבוקר, אחרי תפילת שחרית, אחד הסוחרים היהודים לקח אותו איתו, תלה לו על הצוואר מגש של בשמים, תכשיטים ועוד כמה מוצרים, ושלח אותו לשוק למכור אותם. 'לך, תרוויח קצת כסף ותחזור', הוא אמר לו. אבא שלי היה אדם חיובי, תמיד עם חיוך על הפנים. הוא יצא לשוק, פלרטט עם נשות מצרים, מכר להן תכשיטים, ובתוך שעה וחצי חזר לחנות של היהודי המצרי עם מגש ריק. הוא זה שלימד אותי שאם מחייכים, מקבלים הכול בחצי מחיר. ככה אבא הפך להיות סוחר מצליח מאוד. פתח חנות, השקיע בבורסה המצרית, הזמין סחורות מגרמניה ומכל העולם – והכול בלי לדעת קרוא וכתוב. ארבעים שנה הוא חי במצרים. התחתן, הוליד בנות, ורק כשהיה בן 56 אני הגעתי לעולם." ~ הרקע של משפחתו באלכסנדריה שבמצרים (he) |
