|
so:text
|
העצים כולם כאן: הם אינם מתים בנקל. אלה שהיו צעירים גדלו כמוהו; יאנק מכיר כל אשוח, כל שיח; הקמטים שעל הקליפות הקשות הם פניהם של חברים שזקנו. הנה עץ האלון הגדול, ענפיו האבהיים וגזעו אדיר-הכוח שמתבגר מבוהל נהג לבוא להתרפק עליו. הם הוא, גם הוא לא השתנה, והענפים ממלמלים אותן מילים בשפת האלונים. אך יאנק שוב אינו צעיר דיו להבין את הדברים. אין ספק שגם לעצי האלון יש אגדות גבורה, שירים יפים, מעשיות-סבתא, סיפורים רוויי תקווה והבטחות זהובות, וכאשר הם נגדעים, אפשר שגם הם מאמינים שהם מתים למען עניין בן-אלמוות וצודק, ובנפלם הם מהרהרים על איזה יער מאושר ללא-סייג, שיקום ביום מן הימים במקום שבו נפלו. (he) |
