|
so:text
|
אני אומר לך שהשיח הזה נולד בעיקר כי השארתי שובל ארוך של מתנגדים בעמידה שלי על קידום הנורמות של שלטון החוק במדינה. גם במקרה דרעי, שאותו דרשתי להדיח מראשות ש"ס לאחר שהורשע בקבלת שוחד כתנאי להצטרפות המפלגה לממשלתי, ובעניין רמון, שהתנגדתי למינויו למשנה לראש ממשלה לאחר שהורשע בעבירת מין, ובמשתמע נגד 'ידיעות אחרונות' או חביביהם. כשאני פועל מול הרפורמות של פרידמן, או שאני מוקיע את משפחת שרון בשפה בוטה, או את ההתנהגות העבריינית של חבורת אשכנזי, כל זה מעורר התנגדות. האנשים האלה נושאים איתם משקעים, והדרך הכי אפקטיבית לנסות לפגוע ביכולתו של שחקן יריב, במקרה הזה אני, לעמוד ולדרוש את הנורמות הקיימות, זה להטיל את המום שעבריינים סובלים ממנו, במטיף – בזה שעומד בשער ואומר: לא יקום ולא יהיה. אגיד לך יותר מזה: אני פעלתי יותר מלבני, מרידור ובגין באופן מעשי־פוליטי נגד השחקנים שהזכרתי. לאף אחד לא היה ספק מה תהיה תשובת מרידור או בגין בכל מקום שהם ייתקלו בדבר שקשור בממד הכי פעוט של התנהגות לא ראויה, אבל לא הזדמן להם, כי הם לא היו במקומות מכריעים כשנושאים כאלה עלו. לי יצא להיות בפינה המסוימת הזאת, שבה אתה מחויב לפעולה: הדילמה של מרטין לותר, 'Here I stand', ואני לא יכול אחרת." ~ על מלחמתו בשחיתות (he) |
