|
so:text
|
צלצלתי לחברה שלי, זו שהכירה אותי בצבא, העדה שלי למסע. שאלנו זו את זו אם אנחנו נאמנות לנערות הצעירות שהיינו, למה שהן תכננו להיות, למי שהן רצו לגדול להיות. והבנתי פתאום שזה מה שאנחנו עושות יחד, היא ואני. שומרות על הנערות הצעירות שהיינו פעם, שלא ייעלמו לנו, שיישארו חיות בתוכנו. מזכירות לעצמנו שוב ושוב את הערכים החשובים בחיים, אלו שנשבענו להם אמונים: להיות אימהות קשובות לילדינו , לא לוותר על החלומות הפרטיים אך להיות אזרחיות טובות, להתנדב, לעשות למען אחרים, לתת. ובאותו רגע הבנתי שזו הסיבה שאנחנו שומרות את חברות הילדות שלנו. שיזכירו לנו מדי פעם. שיזכירו לנו מה תכננו להיות, כדי שלא נשכח. בכל אחת מאיתנו עדיין נמצאת הנערה הצעירה שהיינו. מאוד קל לתת לחיים לכסות אותה בצבעי הסוואה או איפור אבל חשוב גם מדי פעם להסיר ממנה את האבק. אני האמיתית זו מי שאני היום. זה מה ומי שאני. אבל הנערה הצעירה הזו שבתוכי מזכירה לי את המחויבות לערכים החשובים של החיים. ואם אני שוכחת להקשיב לה, אז באה חברת הילדות ומזכירה לי." ~ על חברויות ילדות ושאיפות בחיים (he) |
