|
so:text
|
כל היום ניסיתי לשקם את עצמי, הרגשתי כאב וסבל מטורפים. אלפי רופאים מומחים אמרו לי שלא משנה כמה טיפולי פיזיותרפיה אעשה, הגב שלי לא יעמוד בזה ולא אוכל לחזור לגלוש, אבל לא נכנעתי כי הכרתי את הגוף שלי וידעתי מי אני. הרגשתי שזה אפשרי, אבל היו הרבה רגעים קשים בדרך. ניסיתי לגלוש רוח וזה היה ממש כואב. אמרתי לעצמי שזה לא יחזור להיות מה שהיה, אין סיכוי, למה אני עובדת על עצמי? הייתי שנה על החוף, אתה יודע כמה זה קשה? תחשוב כמה זמן בחיים הייתי לבד בים עם השקט שלי. הים זו מדיטציה, אתה נכנס ומתנקה, ותקופה ארוכה לא היה לי את זה. הייתי אבודה לגמרי, ופתאום נכנסתי למים וחזר אליי השקט. עמדתי על הגלשן במשך שעתיים. זה לא כמו לשבת סתם בחוף, זה באמצע הים, כשאין לידך אף אחד. הסתכלתי על הגלים והרגשתי את הרוח נוגעת במפרש. אי אפשר להסביר את התחושה הזו במילים, התגעגעתי להרגשה של הרוח המלטפת, לגלים שמתחתיי, לשקט, למדיטציה שלי, לכל החיים שלי. בכל שבת נכנסתי למים ולקח הרבה זמן עד שהגוף שלי היה באמת חזק. יום אחד עשיתי שיוטים עם החבר'ה וסיימתי ראשונה בפער גדול. כשהצלחתי לפמפם ולא כאב לי, מיד הבנתי." ~ על המאבק האישי שלה לחזור לגלוש (he) |
